אני רבה, מנחה ומלווה טקסי חיים. מאמינה באיזון בין מוכר לחדש, בין מסורת לחידוש, בתחושת בעלות בית במסורת שלנו וביכולת שלנו להפוך אותה לשפתנו ולהרגיש בה באמת בבית.
עבורי טקסים הם כמו נקודת תצפית בטיול, מאפשרים לנו לעצור בתוך מירוץ החיים המטורף, להתבונן ולהנות מהנוף וגם לדייק את הדרך. טקסים הם כלי למשמעות, לקהילתיות, לשייכות ולערכים.
כשאני בונה טקסים חשוב לי קודם כל להבין. להבין מאיפה דברים באו, מה המהות וה – DNA שעומד בבסיס הדברים ואיך חוזרים אליהם ומתחברים אליהם. וגם – איך טקס לא הופך לתוכנית אומנותית אלא נע באיזונים הדקים בין מסורת לחידוש, בין מוכר לאישי.
מה שמיוחד בטקסים שלי הוא שיש בהם המון אותנטיות. אני מאמינה שטקס מתרחש בזמן אמת, הוא לא מופע, הוא רגע קהילתי אמיתי שמצליח להפוך את הקהל לקהילה, לשותפים. טקס שיוצאים ממנו עם הכרות טובה יותר את בעלי השמחה, עם הסיבה לשמחה ועם חיבור רב יותר למסורת ולרגע הייחודי בזה במעגל החיים. כמו כן סביב כל טקס שאני עורכת יש גם לימוד ומפגשים מקדימים שיש בהם גם ערך של הבנה ועומק וגם משמעות גדולה.
לסיום, טקסים הם הזדמנות. לעצירה, להתבוננות, לקשר. קשר עם הזהות שלנו, עם הקהילה שלנו, עם השאלות הגדולות שיש סביב הרגע הספציפי הזה במעגל החיים שלנו. כי הצרות מגיעות בעצמן, את השמחות צריך לארגן. ואם אפשר אז גם עם ערך מוסף.
