שָׁעָה גְּדוֹלָה וַהֲרַת-גּוֹרָל

"חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ"
(משלי יד, 1)

אֵלִי, שָׁעָה גְּדוֹלָה וַהֲרַת-גּוֹרָל קְרֵבָה וּבָאָה, הַשָּׁעָה שֶׁבּוֹא אָבוֹא בִּבְרִית הַנִּשּׂוּאִין בְּקִדּוּשִׁין עִם הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה, בּוֹחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב, יִעַדְתָּ לִהְיוֹת לִי לְבֶן-זוּג שֶׁיְּלַוֶּה אוֹתִי בְּאָרְחוֹת הַחַיִּים. נַפְשִׁי רוֹגֶשֶׁת וְסוֹעֶרֶת לִקְרַאת הַשָּׁעָה הַגְּדוֹלָה. בְּשָׁעָה זוֹ אֲבַקֵּשׁ קִרְבָתְךָ, אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, כְּדֵי שֶׁאַתָּה, אֲדוֹן כָּל הָעוֹלָמוֹת, תִּתֵּן לִי עֵצָה וּבְרָכָה.

מַה צּוֹפֵן לִי הֶעָתִיד, מִי יוּכַל, מִי יָעֵז לַחְקֹר? מִי יָסִיר מֵעָלָיו אֶת הָעֲרָפֶל? הַאִם שִׂמְחָה אוֹ עֶצֶב יִהְיוּ מְנָת חֶלְקִי? הַאִם שְׁטוּף אוֹר אוֹ קוֹדֵר יִהְיֶה נְתִיב חַיַּי? בְּיָדֶיךָ אֵלִי, אַפְקִיד דַּרְכִּי, לְטוּב לִבְּךָ אֶמְסֹר גּוֹרָלִי. לֹא אִירָא וְלֹא אֶפְחַד "יַעַן אַתָּה תַּעֲשֶׂה הַכֹּל בְּטוֹב וּבְחָכְמָה. בִּימִינְךָ חֶסֶד וְאַהֲבָה." אֱלֹהַי, הַיּוֹם אֲנִי מְקַבֶּלֶת עַל עַצְמִי חוֹבוֹת, מְתוּקוֹת וּמָרוֹת. דַּף חָדָשׁ נִפְתַּח בְּסֵפֶר חַיַּי, מַעְגַּל מְלָאכוֹת חָדָשׁ נִפְרַשׂ לְפָנַי. קַל לִצְעֹד בִּנְתִיבוֹת הַחַיִּים כְּשֶׁיָּד אוֹהֶבֶת וְדוֹאֶגֶת שֶׁל אֵם וְאָב יְקָרִים תּוֹמֶכֶת בְּךָ; אַךְ עַתָּה עָלַי לִסְלֹל אֶת דַּרְכִּי בְּעַצְמִי וְלָשֵׂאת בְּכָבוֹד בְּעֹל הַתַּפְקִיד הַכָּפוּל הַמְבֹרָךְ, תַּפְקִיד הָרַעְיָה וַעֲקֶרֶת הַבַּיִת. אֲנִי דְּבֵקָה בָּאָדָם שֶׁמֵּעַתָּה יִהְיֶה לִי הַכֹּל בַּכֹּל. לְהַשְׂבִּיעַ אֶת רְצוֹנוֹ יֵחָשֵׁב לִי תַּפְקִיד רָם
וְנַעֲלֶה. אָשְׁרוֹ הוּא קִנְיָנִי הַיָּקָר מִכֹּל, אַהֲבָתוֹ – כָּל חֶפְצִי וְיִשְׁעִי. בִּשְׁעוֹתָיו הַקָּשׁוֹת אֶהְיֶה לוֹ נֶחָמָה, בְּיָמִים טוֹבִים – אָשְׁרוֹ הָעִלָּאִי. בְּכָל עֲמָלוֹ וּתְלָאוֹתָיו אֶהְיֶה לוֹ חֲבֵרָה וּמְסַיַּעַת. סַעַד בְּחַיִּים רַבֵּי מַעֲלָלִים, מִשְׁעֶנֶת רַכָּה וַעֲדִינָה חֲדוּרָה נֶאֱמָנוּת וּמְסִירוּת, וְיִתְגַּשֵּׁם בְּנִשּׂוּאֵינוּ הַפָּסוּק: "אֲנִי לְדוֹדִי, וְדוֹדִי לִי."

אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, בְּלֵב וָנֶפֶשׁ אֲנִי חָשָׁה וְיוֹדַעַת אֶת גָּדְלָן וּקְדֻשָּׁתָן שֶׁל חוֹבוֹת אֵלֶּה; הַאִם יַעַמְדוּ לִי הַכֹּחַ, הַחָכְמָה וְהָאֹמֶץ לְמַלֵּא אוֹתָן בִּמְלוֹאָן בְּכָל תְּנַאי?
הוֹ, אֵלִי, אַתָּה שֶׁמִּיַּלְדוּת הִנְחֵיתָ אוֹתִי בְּמִלּוֹת אַהֲבָה וּבְרֹב חֶסֶד, בְּקוֹלָם הָרַךְ שֶׁל הוֹרַי וּמוֹרַי, בְּרַחֲשֵׁי לֵב אַדִּירִים, בַּקּוֹלוֹת הָרָמִים עוֹד יוֹתֵר שֶׁל הַמַּעֲשִׂים, שָׂא תְּחִנָּתִי הַכֵּנָה וְהַכְּנוּעָה. אַל תִּטְּשֵׁנִי, תֵּן לִי חֶסֶד שֶׁיְּלַוֶּה אוֹתִי בְּחַיַּי הַחֲדָשִׁים שֶׁבְּשַׁעֲרָם אֲנִי בָּאָה הַיּוֹם; הַנְחֵנִי בְּחָכְמָתְךָ, עֲמֹד לְצִדִּי בְּעֵצָה וּבְאַזְהָרָה; תֵּן לִי עֶדְנָה, סַבְלָנוּת וְשַׁלְוָה; נְצֹר לִי אֶת לֵב בַּעֲלִי בְּאַהֲבָה וּבִיקָר, שֶׁלָּעַד אוֹפִיעַ לְפָנָיו בַּעֲדִי הַחָכְמָה, הַחֵן וְהַחֶסֶד, שֶׁהַפַּחַד וְהַחֲרָדָה שֶׁמָּא תִּכְבֶּה אַהֲבָתוֹ אֵלַי, שֶׁמָּא תִּיבַשׁ חִבָּתוֹ, לְעוֹלָם לֹא יִהְיוּ מְנָת חֶלְקִי.
בָּרֵךְ אֶת בְּרִיתֵנוּ בְּחֹזֶק, בַּאֲרִיכוּת-יָמִים וּבְשָׁלוֹם לְכָל יְמֵי חַיֵּינוּ; שֶׁבְּעֵצָה אַחַת נִצְעַד בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר אֶל הַגּוֹרָל הַנַּעֲלֶה שֶׁהוֹעִידוּ לָנוּ הַחַיִּים. תֵּן שֶׁיִּהְיֶה בֵּיתֵנוּ כְּבֵיתָן שֶׁל שָׂרָה, רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, מָלֵא בְּאַהֲבָה וּבֶאֱמוּנָה, מְבֹרָךְ עַל-יְדֵי כָּל יוֹצֵא וּבָא.

וּבַאֲשֶׁר אֲנִי בָּאָה בִּתְחִנָּה עַל אָשְׁרִי לֶעָתִיד, הֵיאַךְ לֹא אֶתְפַּלֵּל גַּם עַל אֵלֶּה הַיְקָרִים לִי מִכֹּל – אִמִּי וְאָבִי, שֶׁשָּׁמְרוּ עָלַי בְּיַלְדוּתִי, שֶׁהוֹבִילוּ וְהִנְחוּ אוֹתִי בִּנְעוּרַי, שֶׁיָּצְקוּ אֶת לִבִּי מַעֲשֵׂה-חוֹשֵׁב, מַלְאֲכֵי שָׁרֵת הַמְּגִנִּים עַל חַיַּי. דַּלָּה שְׂפָתִי מִלְּבַטֵּא אֶת עֹשֶׁר הָאַהֲבָה, הַטוּב וְהַמְּסִירוּת שֶׁהִרְעִיפוּ עָלַי אִמִּי וְאָבִי. אֵיךְ אוּכַל לְהוֹדוֹת לָהֶם עַל כָּל אֵלֶּה. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁתִּגְמֹל לָהֶם בְּרֹב אַהֲבָתְךָ עַל נֶאֱמָנוּתָם, וְעַל רֹאשָׁם שָׂא בְּרָכוֹת. הַרְחֵק דְּאָגָה מִלִּבָּם, יִהְיוּ הָעֶצֶב וְהַתּוּגָה זָרִים לָהֶם, תֵּן שֶׁיִּהְיֶה לִבָּם שָׂמֵחַ וְטוֹב עֲלֵיהֶם לָעַד.

מתוך: עליזה לביא (עורכת) תפילת נשים – פסיפס נשי של תפילות וסיפורים, הוצאת ידיעות אחרונות, עמ' 60
להכרות עם תפילות נשים נוספות לחצו כאן