רגע הכלולות הוא רגע של תיקון

[עורכ.ת הטקס]:
כידוע, כל חופה, שהיא טקס של חיבור, מסתיימת בשבירה.
שבירת הכוס מסמלת שאנחנו פוגמים במשהו מהשמחה ואפילו ברגע משמח כל-כך אנחנו זוכרים שיש סבל מסביבנו, סבל שחלק קטן מההדים שלו שומעים כאן יום יום ושהשמחה איננה שלמה.
אבל הכוס נותנת גם סימן לכל המפזזים שנגמר החלק הכבד ותורם הגיע.
לכן היום ישברו כאן שתי כוסות, הראשונה נשברת בעצב ולאחריה לא מוחאים כפיים, עונשים צפויים למתבלבלים.
הכוס השנייה נשברת בשמחה, במין שילוב שכזה שהוא החיים של כולנו…

[החתן:]
נעלה על ראש שמחתנו את השאיפה לחברה צודקת. לא נתעלם מדיכוי, ניכור, סבל ועוול המצויים סביבנו.
הננו שותפים, שנינו ביחד וכל אחד לחוד, למאבק לחברה מתקדמת, לצדק ולשלום.
"לא אשתוק כי ארצי שינתה את פניה, לא אוותר לה אזכיר לה ואשיר כאן באזניה, עד שתפקח את עיניה" (אהוד מנור).
[החתן שובר את הכוס]

[כלה]:
רגע הכלולות, הוא רגע של תיקון.
שאל ר' יעקב, "לשם מה נברא האדם? כדי לתקן נשמתו", ומשיב לו ר' מנדל: "כדי להגביה את הרקיע”.
יעלה קול נפץ השבירה ויגביה את הרקיע כמעשה של תיקון העולם של מעלה ותיקון העולם הזה.
[הכלה שוברת את הכוס]