עדות והבטחה לכך שיעמדו יציבים יחד

[עורכ.ת הטקס]:
"למקום שליבי אוהב, לשם רגליי מוליכות אותי" (תוספתא סוכה, ד), כך אמר הלל הזקן.
ובזכות האהבה היפה שלכם וההליכה למקום שליבכם אוהב, הבאתם גם את כולנו אל הרגע הזה.
אנחנו נחתום את הטקס ברגע של שבירה, שבירת הכוס, היא אמנם תזכורת לשבר, לכמיהה, לגעגוע של דורות.
אבל היא נעשית בלב השמחה, וזו אולי חכמה יהודית גדולה, שיודעת שאפשר להתמודד עם המורכבות של החיים, רק אחרי שהבנו כמה אהבה יש בעולם.
ואת הרגע הזה של שבירת הכוס בחרו [שמות בני הזוג] כעדות והבטחה לכך שיעמדו יציבים יחד גם ברגעים הפחות טובים, וכשיעלו בדרכם קשיים יאחזו זה ביד זו ויתגברו עליהם יחד, באהבה. וגם אנחנו, החברים, החברות והמשפחות מתחייבים להיות כאן בשבילכם, בכל רגע שבו תצטרכו אותנו בדרך הזו.
אנחנו אוהבים אתכם.

'אם אשכחך ירושלים תשכח ימני, תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי'.