מִשְׁאֶלֶת לֵב אֵם

"בְּרוּכָה אַתְּ לְה' בִּתִּי"
(רות ג, 10)

אֵל חֵי הָעוֹלָמִים! בְּרֹב טוּבְךָ הֵבֵאתָ עָלַי יוֹם שֶׁל כָּבוֹד וְשִׂמְחָה, אֶת יוֹם חֲתֻנַּת בִּתִּי. יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּהְיֶה שִׂמְחָתִי שְׁלֵמָה מִלְּפָנֶיךָ, מַלֵּא אֶת מִשְׁאֲלוֹת לִבִּי, מִשְׁאֶלֶת לֵב אֵם וְתִקְווֹתָיו. בְּגַעְגּוּעִים יִחַלְתִּי לַיּוֹם הַזֶּה, שֶׁבּוֹ בִּתִּי, שֶׁהִגִּיעָה לְפִרְקָהּ, הַבְּתוּלָה הַתַּמָּה וְהַיְשָׁרָה, תָּבוֹא בְּשַׁעֲרֵי עוֹלָמָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה, תָּבוֹא בִּבְרִית הַנִּשּׂוּאִין וְהַקִּדּוּשִׁין וְתִהְיֶה עֲקֶרֶת-בַּיִת לְעַצְמָהּ, רַעְיָה אוֹהֶבֶת וְנֶאֱהֶבֶת. אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הֵבֵאתָ אוֹתִי אֶל הַמַּטָּרָה. בְּרֹב חַסְדְּךָ זָכִיתִי לַיּוֹם שֶׁלּוֹ יִחַלְתִּי. אַךְ לֹא רַק הִתְרַגְּשׁוּת הַשִּׂמְחָה הִיא שֶׁמְּחִישָׁה אֶת פְּעִמוֹת לִבִּי, גַּם פַּחַד וּדְאָגָה הֵם מְנָת חֶלְקִי, וּמִמַּעֲמַקִּים עוֹלוֹת אֵלֶיךָ מִשְׁאֲלוֹת לִבִּי וּתְפִלּוֹתַי הַיּוֹקְדוֹת.

הַיּוֹם עוֹזֶבֶת בִּתִּי אֶת בֵּית אִמָּהּ וְאָבִיהָ, שֶׁבּוֹ הֵגֵנּוּ עָלֶיהָ נֶאֱמָנוּת אָב וְעֶדְנַת אֵם, שֶׁבּוֹ שָׁמְעָה רַק מִלִּים רַכּוֹת, אוֹהֲבוֹת וּמְלַטְּפוֹת. הָאַהֲבָה שֶׁיָּדְעָה הָיְתָה לָהּ מִשְׁעֶנֶת בְּטוּחָה בְּדַרְכָּהּ בְּנַפְתּוּלֵי הַחַיִּים, כּוֹכָב הַמֵּאִיר אֶת דַּרְכָּהּ.

אֱלֹהֵי יִשְׁעִי, הַאִם יִמָּצְאוּ לָהּ כָּל אֵלֶּה גַּם בְּבֵיתוֹ וּבְלִבּוֹ שֶׁל אִישָׁהּ?
אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, תֵּן לָאַהֲבָה, אֵם כָּל הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת, הַמְיַשֶּׁרֶת אֶת כָּל הַהֲדוּרִים, הַהוֹפֶכֶת עֲרָבוֹת חֲרֵבוֹת לְכָרֵי דֶּשֶׁא פּוֹרְחִים,
הַשּׁוֹלֶפֶת אֶת הָעֹקֶץ מִכְּאֵב הַחַיִּים וְשׁוֹטֶפֶת אֶת שִׂמְחַת הַחַיִּים בְּזִיו שְׁמֵימִי; תֵּן לָאַהֲבָה הַשְּׁמֵימִית, הַגּוֹבֶרֶת עַל הַכֹּל, לִשְׁכֹּן לָנֶצַח בְּלֵב בַּעֲלָהּ. תֵּן שֶׁעֲבֻתּוֹת הַחִבָּה הָעֶדְנָה וְהַנֶּאֱמָנוּת יְאַחֲדוּ אוֹתָם לָעַד.

אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, תֵּן שֶׁהַבַּיִת שֶׁיִּבְנוּ יָנוּחַ עַל עַמּוּדִים אֵיתָנִים, עַל מִשְׁעֶנֶת חַסְדְּךָ וְרַחֲמֶיךָ וְעַל הַיְסוֹד הַנִּצְחִי שֶׁל הַצִּנְעָה וְיִרְאַת הָאֵל. שֶׁתָּמִיד יִשְׁרוּ בְּבֵיתָם אוֹרָם הַבָּהִיר שֶׁל הַשִּׂמְחָה וְנַחַת הָרוּחַ, שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם בְּרוּכִים בְּכָל הַמְשַׂמֵּחַ וּמַרְחִיב אֶת לֵב הָאָדָם.
אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, תֵּן לָהֶם בָּנִים וּבָנוֹת לָרֹב, שֶׁיִּשְׂתָּרְגוּ עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ, שֶׁיַּלְדֵיהֶם יִגְדְּלוּ "כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים" סָבִיב לְשֻׁלְחָנָם, מְעֻטָּרִים בְּחָכְמַת לֵב וָנֶפֶשׁ, לְעֹנֶג הָאֵם וּלְשִׂמְחַת הָאָב, אָמֵן.

מתוך: עליזה לביא (עורכת) תפילת נשים – פסיפס נשי של תפילות וסיפורים, הוצאת ידיעות אחרונות, עמ' 131
להכרות עם תפילות נשים נוספות לחצו כאן