לֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם נכרתת הַבְּרִית הַזֹּאת

[עורכ.ת הטקס]:
בעוד רגע תישבר הכוס ותתפרץ השמחה.
אולם בין שבריה נמצאים גם הסדקים של חיינו, ומתוכם נישאת תפילה לשלום המקום בו אנו חיים. הכוס הנשברת מזכירה כי לֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם נכרתת הַבְּרִית הַזֹּאת, כמאמר הפסוק, "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ".
ברגע הזה, שבו שלובים יחד השבור והשלם, עולות אצל כולנו הדמויות הנוכחות, אך נפקדות. זכרם שזור בחיינו, ופוסע עימנו אל עתידנו.

[השמעת דקה מתוך השיר 'אם אשכחך']

[החתן]:
אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי. תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי

[החתן שובר את הכוס.]