אֶחָד מִשִּׁשִּׁים שֶׁל תִּיקּוּן עוֹלָם

[עורכ.ת הטקס אומר.ת]:
בְּרִגְעֵי הַשִּׂמְחָה הַגְּדוֹלָה, שְׁבִירַת הַכּוֹס מַזְכִּירָה לָנוּ שֶׁלֹּא הַכֹּל שָׁלֵם בָּעוֹלָם. בַּמַּעְגָּל הַמִּשְׁפַּחְתִּי שֶׁעוֹמֵד כָּאן תַּחַת הַחֻפָּה אֲנַחְנוּ מִצְטַעֲרִים עַל מִי שֶׁאֵינָם אִתָּנוּ הַיּוֹם.
גַּם עַתָּה, בְּעֶרֶב זֶה, הַדְּבָרִים אֵינָם שְׁלֵמִים, וְהַשְּׁבָרִים מְחַפְּשִׂים אֶת תִּקּוּנָם. נִזְכֹּר אֶת יְרוּשָׁלַיִם וְנַזְכִּיר שֶׁיֵּשׁ סֵבֶל, עֹנִי וּמְצוּקָה בְּעוֹלָמֵנוּ. בְּרֶגַע זֶה אָנוּ גַּם מִתְפַּלְּלִים לִרְפוּאַת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְהָעוֹלָם.
רֶגַע הַכְּלוּלוֹת, שִׂמְחַת הֲקָמַת בַּיִת בְּיִשְׂרָאֵל, הוּא אֶחָד מִשִּׁשִּׁים שֶׁל תִּקּוּן עוֹלָם, יְצִירַת שָׁלֵם בְּתוֹךְ הַשָּׁבוּר. תְּהֵא שְׁבִירַת הַכּוֹס עֵדוּת לַשְּׁבָרִים שֶׁמִּסָּבִיב, וְלִירוּשָׁלַיִם, שֶׁאוֹר וַאֲפֵלָה מְשַׁמְּשִׁים בָּהּ בְּעִרְבּוּבְיָה.

שרים ביחד (את הפזמון):

רָאִיתִי עִיר עוֹטֶפֶת אוֹר
וְהִיא עוֹלָה בִּשְׁלַל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת
וְהִיא נוֹגֶנֶת בִּי כְּנֵבֶל הֶעָשׂוֹר
רָאִיתִי עִיר עוֹטֶפֶת אוֹר.
      (יוסף שריג, אור וירושלים)

[החתן והכלה אומרים]:
אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי. תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַים עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי.

החתן שובר את הכוס