כי רעות שכזו לעולם

פתיחה:
כי רעות שכזו לעולם לא תיתן את לבנו לשכוח ..
(אפשר לשיר יחד את שיר הרעות)
מנחה:
עם סיום המאבק הכואב להשבת החטופים והחטופות נאסוף את הסמלים שליוו אותנו 843 ימים ושעזרו לנו לזכור ולהזכיר את אחינו ואחיותינו שנחטפו מביתם, מרחבת הריקודים וממוצבי הצבא.
הסיכות, הצמידים, השרשרות, השלטים והדגלים הם עדות מפעימה לכוחה של החברה הישראלית, לעמוד באחריות מתוך ערבות הדדית, ולחתור לחירות ולנחמה של כל אחת ואחד מאתנו.

נאסוף את הסמלים ונכניס לצנצנת, למעטפה או לשקית, למשמרת זכרון. ברוח 'והגדת לבנך ולבתך' מומלץ לחשוב מתי תבקשו לחזור ולספר את הסיפור הכואב והמופלא של החברה הישראלית בדורנו – בליל הסדר, כתוספת לסיפור החירות העתיק של עמנו או בשבעה באוקטובר כטקס זכרון משפחתי/ קהילתי ואולי ביום פרטי שסמלי עבורכם.

מן הרגע הזה אנו מקווים שאהבה ביננו תשוב לפרוח ונקום לזמנים של ריפוי, תקווה ושלום

נישא תפילה:

יהי רצון
שנשים על לבנו וננחיל לילדינו:
שלא הרפינו ולא ויתרנו,
שעמדנו יחד בכוח הערבות ההדדית,
וששמרנו אמונים לחיים.

יהי רצון
שנישא בלבנו את משפחות החטופים
שנשאו את הכאב בפרהסיה ובשקט,
שלימדו מהי נאמנות שאין לה קץ,
למשפחתם ולמשפחות אחיות לצרה,
ושנמשיך לתמוך במעשה ובזיכרון
במשפחות שאיבדו את היקר מכל.

יהי רצון
שנוקיר את מי שסרבו לוותר ולהתייאש;
את מי שהביעו דאגה עמוקה, תקווה עיקשת,
ומחויבות משותפת להשבת החיים.
את מי שהרימו קול או שלט,
את מי שסמלו על גופם סימני זיכרון,
את מי שהתפללו לצור ישראל
וביקשו רחמים וישועה.

יהי רצון
שנצדיע לעד לחיילי וחיילות צה״ל, במילואים ובסדיר,
הנושאים בעול ההגנה, שפעלו מתוך רעות המקודשת בקדושת החיים.
ושנזכור גם את מי שפעלו בדממה ובהתמדה,
כדי לפתוח שערים ולהשיב חיים אל ביתם וחללים אל קבר ישראל.

יהי רצון
שימשיכו להדריך אותנו הערבות ההדדית,
הידיעה שאין אדם לבדו
שנחזיק בערכינו העתיקים והמתחדשים:
פדיון שבויים, כבוד האדם,
האמונה בכוח אנושי לתקן מציאות,
והאחריות לעשות זאת.

יהי רצון
שנדע לומר: לא התרגלנו לאובדן,
לא ויתרנו על אנשינו,
ועוד אנו עומדים יחד –
והתקווה עומדת עמנו.