שלוש שוועות: שתיקה, זעקה וניגון

יָתֵר פֶּסַח תשפ"ד עַל פֶּסַח דּוֹרוֹת, שֶׁאָנוּ מְשַׁוְּעִין בּוֹ בְּשָׁלֹשׁ דְּרָכִים, וְאֵלּוּ הֵן: זְעָקָה, שְׁתִיקָה וְנִגּוּן.
עֲקַת הַמְסֻבִּים בְּעֵת שֶׁאוֹמְרִים פָּסוּק 'וַנִּצְעַק' – כְּנֶגֶד הַמָּרוֹר;
שֶׁבְּרֹב לֵילוֹת פְּסָחִים לֹא נֶאֶכְלוּ מְרוֹרֵינוּ אֶלָּא לְהַזְכִּיר עִנּוּי הֶעָבַר, וְהָיוּ טְבוּלִים בְּנִחוּמִים;
הַשָּׁנָה הַזּוֹ מְרִירִים אָנוּ וְרוֹעֲדִים מֵחֲמַת הַהוֹוֶה.
רֶגַע שֶׁל שְׁתִיקָה קֹדֶם הַמַּגִּיד – כְּנֶגֶד פֶּסַח;
שֶׁבְּכָל לֵילוֹת פְּסָחִים הַפֶּה סָח גְּבוּרוֹתָיו שֶׁל הקב"ה;
הַשָּׁנָה הַזּוֹ, שֶׁאָנוּ רוֹאִים אוֹתוֹת וְאֵינֶנּוּ רוֹאִים פִּשְׁרָם,
הַפֶּה פָּעוּר וּמְגַמְגֵּם – מַגִּיד וְאֵינוֹ מַגִּיד,
נַשְׁהֶה אֶת פִּינוּ מְעַט קֹדֶם מִלּוֹת שִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה, כְּמִי שֶׁאוֹמְרִים: אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים עֲדַיִן מָה נָסוּחַ הַשַּׁתָּא.
וִיהִי רָצוֹן שֶׁתֶּעֱרַב דּוּמִיָּתֵנוּ עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם כִּתְחִנָּה וְכִתְּהִלָּה.
נִגּוּן בְּלֹא מִלִּים קֹדֶם שֶׁנַּתְחִיל בְּשִׁירֵי הַהַלֵּל – כְּנֶגֶד מַצָּה;
שֶׁבְּכָל לֵילוֹת פְּסָחִים מְהַלְּלִים וּמְשַׁבְּחִים בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבְּחוֹת דָּוִד אֶת מִי שֶׁהוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָהּ;
הַשָּׁנָה, שֶׁיֵּשׁ בָּנוּ כְּבוּשִׁים בַּאֲפֵלָה וַאֲבֵלִים, דְּווּיִֵי גּוּף וּדְווּיֵי נֶפֶשׁ, רַבִּים בָּנוּ גָּלוּ מִבָּתֵיהֶם, וְרַבִּים הַמְּחָרְפִים עַכְשָׁו נַפְשָׁם, אַף אָנוּ – קֹדֶם שֶׁנָּשִׁיר מִזְמוֹרֵי הַהַלֵּל – נְשַׁוֵּעַ עִם אַחֵינוּ בְּקוֹל שֶׁאֵין עִמּוֹ דֵּעָה וְדִבּוּר, שֶׁהוּא כְּעִסָּה שֶׁלֹּא נִתַּן בָּהּ שְׂאוֹר.

מתוך הגדת 'השתא, הכא' בהוצאת יוצרים זכרון ורבני ורבניות בית הלל, לצפיה בתכנים אלו באתר 'בית הלל' לחצו כאן