רוצה לצאת ממצרים

"אָמַר אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: "הֲרֵי אֲנִי כְבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת, עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא: שֶׁנֶּאֱמַר "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (דברים טז ג): "יְמֵי חַיֶּיךָ" – הַיָמִים, "כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" – הַלֵּילוֹת".

הרי אני בן 22 שנה ולא זכיתי לומר יציאת מצרים בלילות, עד שבא יום ענן וערפל והעבירני מן היום ללילה ומן הלילה ליום זה ארבעה ירחים ואף יותר. החושך סובב והתחושה תחושת שיעבוד, אחינו ואחיותנו בית ישראל נתונים בשביה ובצרה ביד צר ואנו משועבדים עימהם לרצונו של שוביים כי חייהם מופקדים בידנו, ואני?
אני יושב במכלול ועובד, רוצה לעזור, רוצה לנצח רוצה להחזיר שבויים ועקורים לביתם, רוצה להסיר את האיום מישראל, רוצה לצאת ממצרים!

נאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" ודרש בן זומא ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות- ואני במהלך העבודה במשמרות היום או הלילה, מנסה לקיים, מנסה לזכור, לזכור את חבריי ליחידה שנפלו באותו יום, לזכור את חברי ליחידה הנתונים בשבי, לזכור את היופי והטוב במדינתנו, לזכור שאפשר לצאת ממצרים.

לזכור שבסוף השעבוד יכולה להיות גאולה…
"וחכמים אומרים: ימי חייך העולם הזה, כל ימי חייך להביא לימות המשיח."

אנחנו מודים ליאיר טיקטין ששיתף איתנו את הטקסט שנוצר עבור הגדת חיילים ומפקדים ברוח מלחמת חרבות ברזל, ההגדה לא יצאה לאור.