כשהחיילים שלנו עדיין נלחמים בעזה, עם חטופות וחטופים שאולי עדיין בשבי ועם מלחמה שאולי מתקרבת בצפון, אנחנו חשים עמוק בגופנו מה היא ההרגשה להיות במצרים. השנה אנחנו לא צריכים לאכול חרוסת או מרור כדי להרגיש שאנחנו במקום מר וצר. כבר טעמנו את הדמעות שלנו. אבל כשם שפסח מצווה עלינו להרגיש איך זה להיות משועבד, עלינו לזכור להרגיש גם איך זה להיגאל. עלינו לחוש את הטעם של התחדשות האביב, להרגיש את ידו המושטת של אלוהים ולתפוס אותה. למשוך בה חזק ככל שנצטרך, עד שנצא מהמקום הצר הזה. ואנחנו ניאחז אחד בשני ונעזור אחד לשני עד שנגיע שוב אל החירות.
מתוך כתב העת 'אופקים' 4, אפריל 2024
כדאי להציץ גם על אלו
A ceremony for the occasion of the return of the last fallen hostage
הצעה לטקס קצר לסיום המאבק על השבת החטופות והחטופים ולהפיכת סמלי המאבק למשמרת זכרון ברוח 'והגדת לבנך ולבתך'.
שיר לשובו של רן גואילי ז"ל
חלק מהמקורות נלקחו מרשתות חברתיות, עשינו מאמץ לאתר את בעלי הזכויות ולקבל רשותם לפרסום. אם השתמשנו במקור שכתבתם, ללא רשותכם או מתן קרדיט כנדרש, אנא פנו אלינו במייל: [email protected]
אהבת את התכנים?
רוצה לשמור כדי שאפשר יהיה לחזור אליהם מכל מכשיר?
הרשמה קצרה ופשוטה - ומדור ׳אהבתי׳ ישמור את מה שבחרת כמתאים לך.
עכשיו כל מה שתסמנ.י בלב יהיה שמור
עבורך במדור ׳אהבתי׳