משלוח של תקוה

היהודים הם העם שסירב להתנחם, כי לא נטש את התקווה. יעקב זכה לשוב ולראות את יוסף. בניה של רחל שבו לגבולם. עם ישראל שב לציון. כל הסימנים הראו אחרת: הכותונת המגואלת, הגלות המתארכת, שממותיה של הארץ. … עם ישראל לא השלים עם הנתונים ולא קיבל את הראיות, כי לעומתם היו לו אמונה, ביטחון ותקווַת ברזל שהתגלתה כחזקה מן הכורח ההיסטורי. לא נגזים אם נאמר שהעם היהודי שרד באמצעות התקווה.
(הרב יונתן זקס, 'למאן להינחם', שיג ושיח א, עמוד 99)

***
מצורף חוט התקווה שבו ניתן להיאחז, שאיתו ניתן להתרומם.
נתפלל שיתקיימו דברי ירמיהו: "וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה', וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם"
פורים שמח!

זהו משלוח מנות של רוח, דרכו נצליח, אולי, להתחבר יחד לסמלים, לערכים ולכוחות שטמונים בחג הפורים, ושמחוברים לזמן הזה.
נתפלל שנזכה במהרה בימינו לימים שיתהפכו לנו 'מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב' (אסתר ט, כב)