להקריב מעצמך ולתת מעצמך

איך נפרדים מאדם צעיר כל כך, מבטיח כל כך, אדם כל כך.

מתחילת הדרך ערן הראה שהגיע למכינה כדי להנהיג, כדי להתוות דרך, להיות דוגמה אישית לסביבה שלו ולחבריו. הוא לא עצר לשאול שאלות מיותרות או להתלונן, אלא פעל ועשה. ערן היה ציר מרכזי בקבוצה שלו, ידע להסתדר עם כולם, גם עם מי שלא הסכים איתו ולא עמד בדרישות שלו. דמות מופת, כזו שכל הצוות והחניכים מעריכים ומוקירים את נוכחותו.

באופן שקשה לתאר, ערן הצליח לשלב את פעילותו במכינה ונמרצותו לעשות, עם רגישות מופלאה לסביבה, לחברים ולחברות שפגשו אתגרים מורכבים. הוא לא השאיר אותם להתמודד לבד, היה איתם בקושי שלהם והיווה משענת עבורם.

אני זוכר שצפינו בסרט התיעודי "סבתא", ובמהלכו ערן יצא בבכי. בחוץ תפסתי אותו לשיחה, והוא סיפר לי שהסרט העלה לו את סבתא פאני, אחת מגיבורות חייו. התחבקנו בהזדהות. על סבתא פאני ערן כתב בפרויקט "סיפורי סבתא". כמה התגאה בסיפור שלה, עולה חדשה שלא חיכתה שהחיים יתנו לה מתנות, אלא כזו שהבינה שצריך לעבוד קשה כדי להגיע להישגים. כזה בדיוק היה ערן, אדם שמגיע להישגים בעבודה קשה, בהתמדה, בהשקעה, ברגישות ובאצילות.

במסגרת תפקידו כראש צוות זהות יהודית במכינה ערן בנה כמה פעילויות. הוא החליט שהמכינה תצפה בסרט על מנחם בגין כי רצה לדבר על מנהיגוּת. אחת השאלות שחיבר לשיחה שלאחר הצפייה עסקה בהקרבה. בניסיון לנסח את השאלה נכון ערן כתב לי הודעה ושאל לעמדתי. השאלה שניסח הייתה: "במהלך הסרט ראינו שמנהיגים שחותרים לשלום משלמים מחירים ומקריבים מעצמם. האם אתם חושבים שלהקריב מעצמך ולתת מעצמך למען אחרים זה משהו שכל אדם צריך לשאוף אליו?" כבר אז היה חשוב לו שכל אחד ישאף להקריב מעצמו למען אחרים, למען הכלל. כזה הוא היה.

שבועיים לפני נפילתו של ערן התכתבנו כשיצא מפעילות ברצועה, הוא התייבש והרגיש לא טוב אז יצא להתרענן. אני שמחתי כי אמרתי שזה פחות זמן שיהיה בפנים. הוא סיפר לי על כמויות הטונה שאכל ועל המודיעין והאמלח שתפס, מסוג הדברים שכותבים לראש המכינה. סיימתי בלאחל לו שיחזור בשלום, שישמור על עצמו ועל החברים.

ערן נפל כשניסה להציל את המ""מ שלו שנפגע בהתקלות.
כמה הפסדנו עם לכתו, נקווה שנהיה ראויים להקרבתו .

ערן ז"ל היה בוגר מחזור ה' של מכינת רעות, בשלוחת אורנים.