להביט לעבר "הסיפור הגדול"

ההגדה של פסח מלמדת אותנו את החשיבות הגדולה ביכולת להגיד- 'תודה'. ההבנה ש"גם בשעות החשוכות של הלילה, תמיד יהיה כוכב קטן שיאיר לך,
את עצמך את הדרך הביתה".
אבל לעיתים על מנת לראות את הטוב יש להרים את המבט ולהביט אל עבר האופק. כפי שכתב יהודה עמיחי בשירו "ניסים"- "מְרָחוֹק כָּל דָּבָר נִרְאָה נֵס, אֲבָל מִקָּרוֹב גַּם נֵס לֹא נִרְאֶה כָּךְ. אֲפִלּוּ מִי שֶׁעָבָר בְּיָם-סוֹף בִּבְקִיעַת הַיָּם, רָאָה רַק אֶת הַגַּב הַמַּזִּיעַ שֶׁל הַהוֹלֵךְ לְפָנָיו…."

דברים אלו מתכתבים עם המדרש (שמות רבה כד, א) שעוסק בכך שגם בקריעת ים סוף, היו מבני ישראל כאלה שבמקום לראות את הנס הגדול היו עסוקים בלהסתכל רק על הטיט שברצפה:

"אלא כיוון שירדו לתוך הים, היה מלא טיט, שהיה עד עכשיו לח מן המים והיה בו כמין טיט, שנאמר: 'דרכת בים סוסיך, חֹמר מים רבים'. והיה אומר ראובן לשמעון: במצרים – טיט ובים – טיט. במצרים – בחמר ובלבנים, ובים חמר מים רבים. שנאמר: 'וימרו על ים בים סוף'."

עלינו ללמוד מתוך ההגדה של פסח איך להרים את המבט מ"הטיט" ו"אבק היום-יום של הדרך", ולהביט לעבר "הסיפור הגדול" של עם ישראל. איך להרים את העיניים ולהודות על כך שאנחנו גרים במדינה יהודית ריבונית. להרים את המבט ולדעת להודות על הזכות לשרת בצבא הגנה לישראל, ומתוך כל להגיד בפה מלא- הללויה.

אנחנו מודים ליאיר טיקטין ששיתף איתנו את הטקסט שנוצר עבור הגדת חיילים ומפקדים ברוח מלחמת חרבות ברזל, לבסוף ההגדה לא יצאה לאור.