מתוך נאום ביריד הספרים בפרנקפורט ספטמבר 2020, 'הארץ' 27.10.2020
ואפשר לראות את התקווה כמין עוגן, שנזרק מתוך קיום חנוק ונואש לעבר עתיד טוב וחופשי יותר. לעבר מציאות שעדיין איננה קיימת, שרובה עשוי ממשאלות לב. מדמיון. העוגן נזרק ונאחז בקרקע העתיד, והאדם, ולפעמים חברה שלמה, מתחילים למשוך את עצמם אליו. זה מעשה אופטימי: היכולת להשליך את העוגן הדמיוני אל מעבר לנסיבות המוחשיות והשרירותיות מעידה על כך שבנפשו של האדם שמעז לקוות יש עדיין מקום אחד שהוא חופשי. מקום שאיש לא הצליח לדכא אותו, ולא לזהם.
כדאי להציץ גם על אלו
מי שברך … הוא יברך את (פלוני בן פלוני) שמלאו לו (מספר) שנים לנס הצלתו מיד אויב …
אָבִינוּ, מַלְכֵּנוּ
שְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ, עֲנֵה עֲתִירָתֵנוּ.
הָיִינוּ כְּיוֹשֶׁבֶת עַל הַמַּשְׁבֵּר
גַּלֵּי צִפִּיָּה הוֹמִים וְגוֹאִים בְּעֹז הוֹלֵךְ וְגוֹבֵר בְּקִרְבֵּנוּ.
הוֹשַׁע נָא אַלְמָנוֹת וִיתוֹמִים הוֹשַׁע נָא
הוֹשַׁע נָא בָּנוֹת וּבָנִים הוֹשַׁע נָא…
חלק מהמקורות נלקחו מרשתות חברתיות, עשינו מאמץ לאתר את בעלי הזכויות ולקבל רשותם לפרסום. אם השתמשנו במקור שכתבתם, ללא רשותכם או מתן קרדיט כנדרש, אנא פנו אלינו במייל: [email protected]
אהבת את התכנים?
רוצה לשמור כדי שאפשר יהיה לחזור אליהם מכל מכשיר?
הרשמה קצרה ופשוטה - ומדור ׳אהבתי׳ ישמור את מה שבחרת כמתאים לך.
עכשיו כל מה שתסמנ.י בלב יהיה שמור
עבורך במדור ׳אהבתי׳