הננו!

קווים נשלחים
נשזרים נמשכים
רוממות אל בגרונם
וחרב פיפיות בידם
מקושרים באחדותם
נצחיים במהותם
כוללים הם שמים וארץ
שלוחים הם כחץ
עבר הווה עתיד
ועם בתפקיד
חגור הוא באמונה חיה-
יד ה' בהוויה
גאולה בהרמת קרן מפציעה
קמעה קמעה הא מתגלה
בשובינו אל ארץ החיים
היינו כחולמים
נבואות מתקיימות
מבשרות מודיעות
על תקומת האומה
במרחבי ארצה
אתמול זה דוד והחשמונאים
היום זה אנחנו לוחמים איתנים
מחר זה כוהנים ונביאים
מלחמות ה' אנו נלחמים
לא עוד נהיה נרדפים
לא עוד ארצות המתים
עכשיו ארץ החיים
פנו דרך פתחו שערים
ויבוא גוי צדיק שומר אמונים
לתחיית העצמות
לגאולת העצמיות
לצמיחה והתחדשות
למלחמת קוממיות
והמלחמה דורשת- נדרשת
רוח מזוככת
מרוות מים ושגב
כאפיקים בנגב
רוח גבורה ועוז משובצים
גבורת הפרטים
בעוז מתמידם
שמחה וחסד
עם קשיחות ודין באגד
עבדי עם ישראל אנחנו
דבר אין לנו מעצמנו
מצווים ונשלחים
להיות הכי מקצוענים
כל חשבון פרטי מתבטל
אל מול עזרת ישראל
ממוקדים אנו בהשתלמותנו
הרפיון והלאות הלאה ממנו
וגם החידלון מההכרה של "אתה בחרתנו"
בהד שזור נצח קוראים אנו-
הננו!

מתוך דבריה של אמו:
עמיחי היה אישיות מיוחדת במינה. כולו מלא בטוב, רגישות ועדינות, גיבור בעמל תורה ויראת שמיים, ומתוך כך גם לוחם מיומן. כל אתגר וקושי היו עבורו הזדמנויות לתוספת גבורה ועבודת ה', והכל מתוך שמחה על הזכות ליטול חלק בגאולת ישראל. כפי שכתב על המאמץ באימונים בצבא: "זה לא זיעה, זה דמעות של אלפיים שנה".
עמיחי נלחם בכפר עזה בשעות הקרב הראשונות ביום שמחת תורה התשפ""ד, הציל חיי יהודים, ונפל מות גיבורים. לאחר נפילתו נמצאו שירים וכתבים רבים שכתב, דרכם נחשפת ומאירה נפשו המיוחדת, מלאת הצימאון לשלימות, לחיים ולקרבת אלוקים.