מחשבות על מקצבי חיים חקלאיים בעוטף עזה
פעם הנגב המערבי היה ידוע בזכות "דרום אדום" תקופה קצרה בשנה שבה פורחות הכלניות. מעטים יודעים שאחרי "דרום אדום" מגיע "דרום צהוב", תקופת הפריחה של החרציות והחרדל ושזה לא פחות יפה.
אחרי פסח הכל מתייבש, הבתרונות נשארים חשופים, הירוק היחיד הנראה לעין הוא השדות המושקים, עד לגשמים הראשונים שלא תמיד מגיעים בזמן.
רוב השנה הנגב המערבי יפה בעיקר בעיניי תושביו, חקלאים קשוחים שרקמו מערכת יחסים אינטימית עם האדמה.
החיים אצלינו עדיין מתנהלים על פי לוחות זמנים ומחזורי גידול של יבולים ולמזג האוויר יש משמעות (מי שלא ראה את השלחינאים יושבים בפאב ב-10:00 בבוקר ביום גשם, לא ראה שמחה מימיו).
הרצון לחזור לנגב הוא לא רק הרצון לחזור הביתה, הוא גם הרצון לחזור למקצבי חיים ייחודיים שזר לא יבין.
רבים שואלים אותי איך יכול להיות שאני רוצה לחזור? ואני עונה איך אפשר שלא?
כדאי להציץ גם על אלו
לחגוג את ליל הסדר השנה, זה כמו לנסות למזוג יין לתוך כוס שבורה…
בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת
חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת דּוֹרוֹ
שתשלח אורך ואמיתך למנהיגי מדינתנו ולמנהיגי המדינות והישויות האחרות המעורבות למען יפעלו להביא שלום לארץ במהרה…
חלק מהמקורות נלקחו מרשתות חברתיות, עשינו מאמץ לאתר את בעלי הזכויות ולקבל רשותם לפרסום. אם השתמשנו במקור שכתבתם, ללא רשותכם או מתן קרדיט כנדרש, אנא פנו אלינו במייל: [email protected]
אהבת את התכנים?
רוצה לשמור כדי שאפשר יהיה לחזור אליהם מכל מכשיר?
הרשמה קצרה ופשוטה - ומדור ׳אהבתי׳ ישמור את מה שבחרת כמתאים לך.
עכשיו כל מה שתסמנ.י בלב יהיה שמור
עבורך במדור ׳אהבתי׳