גילו ברעדה תשפ"ו

את היום הראשון של ראש השנה ברור שראוי לחגוג – הלא זהו יום בריאת האדם. אולם… לפי הספירה הזאת, מדוע נחגוג את היום השני? ביום השני החל האדם הראשון את החיים מחוץ לגן העדן, שבהם יצירה היא במחיר כאב, והישרדות כרוכה בזיעה ובעִצָּבוֹן. חגיגת שני ימי ראש השנה – גם ההתעלות של הבריאה וגם החיים שמחוץ לגן העדן – מעלה לדרגת אידאל את הייעוד האנושי, שאנו מכירים מקרוב: ליצור בכאב, לזרוע בדמעה, ולהאמין בטוב ובחיים למרות הכל.

הפצע האיום שנפער בעולמנו לפני שנתיים עודנו מדמם. יתכן שלא יתאחה בימי חיינו. סדוקי כוחות, אמון ואמונה, אנו מצווים – בראש השנה ובכל יום אחריו – לזרוע, לעבוד, לאהוב, ליצור, ולהאמין. זו משמעותו של כפל הימים א' ו-ב' בתשרי: צו האנושות, מורשת היהדות, ומצפן לדורשי תקווה וחיים.
הרבה חיה רואן בקר, דיקנית בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר

כדי לקיים דברים אלו, תוכלו להוריד אסופה של מאמרים, מחשבות  ותפילות לימים הנוראים.
להורדה לחצו כאן