ְהִיא שֶׁעָמְדָה, מדרש חדש

וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ (שמות ב, ד)
וַתֵּתַצַּב מלשון עֶצֶב – כי עֵת שבר גדול הייתה. וגם התייצבה – שמעה לצו לבה.
ומהי אֲחֹתוֹ? מלשון אַחַת שהבינה את גודל השעה – שְׁעתהּ.
דבר אחר: אֲחֹתוֹ – מלשון אִחוּי, שבאה מרים לרפא.
ולמה מֵרָחֹק? כי מַר הַחֹק שהטיל פרעה, ורָחַק אז עולם מתיקונו.
דבר אחר: מֵרָחֹק – התייצבה במרחק הנכון כדי שתוכל לראות, להרגיש ולדעת את אשר תעשה.
ולְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה – לָהּ ולא לוֹ, שאז החלו מתעצבים גם מקורות נביעתה ונבואתה.
ועוד אמרו: וַתֵּתַצַּב…לְדֵעָה – מלשון עמידה על דעתה. שבמקום בו מתייצבים נִגלים הכוחות.
ובעומדה על היאור היה חוט חיים משוך בינה לבין משה, והיא מְשיטה אליו דאגתה ותפילתה כמו אומרת: אתה לא לבד. אני עִימך.
ומרים הִיא שֶׁעָמְדָה שם על המים, נוכחת במלאותה, מחוללת על גשר צר מאוד, עומדת על משמרת התקווה, אוחזת בחיים.
מכאן למד משה את מנהיגותו: להתייצב על המשבר, לאחות פצעי פרידה ולחבוק את עמו במסע שלעולם אינו ניגמר אל חירותו.