נחמה

וְלִכְאוֹרָה עָסַקְנוּ בְּשֶׁלָּנוּ
רַק בְּשֶׁלָּנוּ
בְּלִי לְבַקֵּשׁ גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת.
שַׁלְוָה מוּפֶרֶת
וּכְבָר אַחֶרֶת
וְאֵין טַעַם לְכַסּוֹת
כִּי בַּפֶּתַח נִכְנָסוֹת –
הַתְּמוּרוֹת.
 
מִי שֶׁצָּמֵא לְכָל מֶחֱוָה שֶׁל חֶסֶד,
אָזְנוֹ תּוֹפֶסֶת –
אֵיךְ הַקְּרִיאוֹת חוֹצוֹת אֶת הָרְחוֹב
שׁוֹאֵל עֲדַיִן
שׁוֹאֵל מֵאַיִן
כֵּן, מֵאַיִן כּוֹחוֹת לִשְׁאֹב.
זֶה בְּזוֹ נַבִּיט
וְנִתְמַהּ שֵׁנִית
אִם רָאִינוּ נְכוֹנָה
לִפְעָמִים אֲנִי
לִפְעָמִים אַתָּה
כֹּה זְקוּקִים לְנֶחָמָה.
 
מִי שֶׁחָוָה אֶת בְּעֵרַת הַקַּיִץ,
לִבּוֹ לַבַּיִת
וּפְנֵי הַנּוֹף רְאִי לְחֶרְדוֹתָיו.
אֶת מִי יַשְׂבִּיעַ
אֶת מִי יַרְגִּיעַ
וְעַל מַה יִּתְפַּלֵּל עַד הַסְּתָו.
 
זֶה בְּזוֹ נַבִּיט...