"נגיע שוב אל החירות" 

בפסח אנו מצוּוים לראות את עצמנו – כל דור ודור – כמי שיצאו ממצרים. אנו מבינים את יציאת מצרים לא רק כהיסטוריה שהתרחשה לאבותינו ולאמותינו לפני זמן רב, אלא כמשהו שקורה לנו. השנה, כשהחיילים שלנו עדיין נלחמים בעזה, עם חטופות וחטופים שאולי עדיין בשבי ועם מלחמה שאולי מתקרבת בצפון, אנחנו חשים עמוק בגופנו מה היא ההרגשה להיות במצרים. השנה אנחנו לא צריכים לאכול חרוסת או מרור כדי להרגיש שאנחנו במקום מר וצר. כבר טעמנו את הדמעות שלנו. אבל כשם שפסח מצווה עלינו להרגיש איך זה להיות משועבד, עלינו לזכור להרגיש גם איך זה להיגאל. עלינו לחוש את הטעם של התחדשות האביב, להרגיש את ידו המושטת של אלוהים ולתפוס אותה. למשוך בה חזק ככל שנצטרך, עד שנצא מהמקום הצר הזה. ואנחנו ניאחז אחד בשני ונעזור אחד לשני עד שנגיע שוב אל החירות.