בחג הפסח יצא עם ישראל מ"מאפלה לאור גדול ומשעבוד לגאולה". גם אני ורבים כמוני, מיישובי העוטף, משדרות, מאופקים ועוד, שהצליחו להינצל ולצאת בחיים מהממ"דים במתקפת ה-7 באוקטובר, הרגשנו השנה כמי שיצאו מעבדות לחרות, מאפלה גדולה אל האור. כמו שאנו קוראים אלפי שנה על סיפור יציאת מצרים ומעבירים אותו מדור לדור ומאב לבן, מה שעברנו השנה הוא בקנה מידה של אירוע תנ"כי שהדורות הבאים יקראו עליו עוד אלף שנה קדימה, וילמדו ממנו דוגמה על החושך שהפך לאור. החושך הזה הפך לאור בזכות אותם גיבורים – אזרחים וחיילים – שהגנו עלינו בגופם כדי שנוכל לצאת מהממ"דים בזמן שבחוץ המלחמה נמשכה והחורבן היה בשיאו. החושך הפך לאור בזכות אותם חיילים שהקריבו את עצמם למען עתידה של מדינת ישראל ולא התווכחו ביניהם מי צודק. בתוך רצועת עזה הם לחמו ואמרו: "אחריי" – קריאה שהיא תמצית האחריות והערבות ההדדית. כל אחד מהם ידע שאם האחד לא יהיה ערב לשני, הם לא יהיו קיימים עוד. לקראת חג הפסח אני מאחל לעם ישראל שנהיה ראויים למנהיגים כמו שהיה משה רבנו עבור עם ישראל בצאתו ממצרים. אני מאחל לנו להיות מאוחדים, כי אם נמשיך להיות מאוחדים אחרי המלחמה כמו שאנחנו מאוחדים עכשיו, כל מי שיש לו נשק בצד השני, לא יוכל לנו. זה בידיים שלנו וזה מעורר בי הרבה תקווה, כי זו הפעם הראשונה שהאחדות, התיקון והשינוי במדינת ישראל יתחוללו על ידי העם.״
לקוח מהגדת התקווה מאת מטה משפחות החטופים, תרמו וקבלו את ההגדה, בקישור זה
