צֶלֶם אֱלֹהִים

הרבה אסנת אלדר

בְּאוֹתָהּ הַשַּׁבָּת
כְּשֶׁנִּשְׂרְפוּ הַגְּוִילִין
נִתְפַּזְּרוּ הָאוֹתִיּוֹת סְבִיבִי
וְצָעֲקָה חֲנוּקָה יִבְּשָׁה לִי אֶת הַגָּרוֹן
 
רָאִיתִי אוֹתוֹ מִתְפּוֹרֵר, מִתְפַּזֵּר
כִּמְעַט בּוֹרֵחַ
לֹא נִשְׁאַר מִמֶּנּוּ, אֶלָּא צֶלֶם אָדָם.
 
מֵאָז, בְּתוֹךְ מַבּוּל הַסִּסְמָאוֹת הֶעָקָר
אֲנִי מְלַקֶּטֶת אוֹתִיּוֹת
תּוֹפֶרֶת מִלִּים
מְנַסֶּה לְאַחוֹת בְּתוֹכִי
אֶת צֶלֶם אֱלֹהִים