טקסי צער ונחמה
ישראלים לימי מלחמה

אֲלֵיכֶם עֵדָה קְדוֹשָׁה / הֱיוּ לִפְנַי עֵדִים –
מָה נִשְׁתַּנָּה הַחֹדֶשׁ / הַזֶּה מִכָּל מוֹעֲדִים

אֵיכָה בְּאֵרִי / הָפְכָה לְקִבְרִי
וְיוֹם מְאוֹרִי / הָפַךְ שְׁחוֹרִי

מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר נוֹזְלַי,
וְאֶבְכֶּה כָּל יְמוֹתַי וְלֵילַי,
עַל חֲלָלַי טַפַּי וְעוֹלָלַי

אֱ־לֹהֵי אֳפָקִים, אֱ־לֹהֵי בְּאֵרִי, אֱ־לֹהֵי זִיקִים, אֱ־לֹהֵי חוֹלִית, אֱ־לֹהִי יָכִינִי, אֱ־לֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֱ־לֹהֵי כְּפַר עַזָּה, אֱ־לֹהֵי כִּסּוּפִים, אֱ־לֹהֵי כֶּרֶם שָׁלוֹם…

מָה אַתְּ רוֹאָה:
בָּלוֹנִים פּוֹרְחִים אֲנִי רוֹאָה,
עופות צוֹוְחִים, נוֹצוֹת, נוֹצוֹת עַל הַפְּתָחִים,

הבתים שם דומים לשלי
גם השבילים הסדוקים קצת,
והדשא שבין הגדרות,
קצת מצהיב בקצוות,

קוּם בֶּנְאָדָם וּבוֹא וְהָלַכְתָּ אֶל גִּבְעוֹת הַחוֹל הַדּוֹמְמוֹת, בֵּין הַבִּתְרוֹנוֹת, אֶל שְׂדוֹת הַקֶּטֶל רַחֲבֵי הַיָּדַיִם וַעֲרוּפֵי הַפֶּה..

אֵיכָה יָבְשָׁה חֲבַצֶּלֶת הַנֶּגֶב
וְשָׁמַם מִשְׁעוֹל וְיָבַשׁ כָּל רֶגֶב

זִכְרוּ אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה לָנוּ חָמָאס,
בָּעֵת שֶׁרָבְתָה שִׂנְאַת הַחִנָּם,

הַצְּפִירָה הַטּוֹבָה הִגִּיעָה וְסוֹף כָּל סוֹף הָיָה לִי שֶׁקֶט

הָעוֹלָם בַּחוּץ זָעַק בְּדִיּוּק כְּמוֹ הָעוֹלָם שֶׁבִּפְנִים

אֵיכָה יָשְׁבָה בָּדָד
נִיר עֹז רַבָּתִי דָּם.
שְׂדֵרוֹת הָיְתָה כְּאַלְמָנָה,
קִרְיָה הֲלוּמָה, וּמִי נֶאֱמָנָהּ?

אֵיכָה הָפְכוּ מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ לְעִיֵּי חֳרָבוֹת,
אֲנָשַׁיִךְ לְגוֹלִים בְּאַרְצָם?
הוֹי אֶרֶץ נִבְגֶּדֶת, בָּגְדוּ בָּךְ בָּנַיִךְ,…

בית שרוף שרפת
אני נלכדתי באש

נפש שוממת שממת
נאלמתי עם החטא

אֵיכָה עַמִּי / נִשְׁבַּר בְּקִרְבִּי
שִׂנְאַת אַחַי / קָרְעָה לְבָבִי

בּוֹרֵא עַד אָנָה בָּנֶיךָ נְצוּרִים
זְקֵנִים וְעוֹלָלִים, אֵלֶיךָ צוֹעֲקִים

עֵינַי רָאוּ אוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת. אָזְנַי שָׁמְעוּ זְעָקוֹת וּצְוָחוֹת,
וְאֶת הַנְּשָׁמוֹת שֶׁעָלוּ בִּסְעָרָה בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה

וּבָרִאשׁוֹן נִבְקְעוּ הַחוֹמוֹת כְּאֵב גָּלְמִי זָלַג בֵּין הַסְּדָקִים
שָׁטַף אֶת הָרְחוֹבוֹת נִזְהַרְנוּ שֶׁלֹּא לְהַשְׁאִיר עֲקֵבוֹת

יִזְכֹּר אֱלֹהִים טוֹב טוֹב
אֵיפֹה הוּא הָיָה בַּשִּׁבְעָה בְּאוֹקְטוֹבֶּר
מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ וְהוּא הִפְקִיר שְׁמִירָה

הַמִּלִּים מִתְרַשְּׁלוֹת
קָמוֹת בַּבֹּקֶר עֲצֵלוֹת
אוּלַי בִּכְלָל לֹא הוֹלְכוֹת לִישֹׁן,
נוֹשְׂאוֹת בֵּין הָאוֹתִיּוֹת…