טקסי צער ונחמה
ישראלים לימי מלחמה

רָצִיתִי רַק לִשְׁמֹעַ

אֶת הַחֲדָשָׁה הָעִקָּרִית
מָה הַשָּׁעָה

וְלֹא
יוֹתֵר

סַנְטָה מָרִיָּה דֶּה טוֹלֵדוֹ
בַּדּוּכְתָּא הָעֶלְיוֹנָה
לָמָּה תִּסְתַּתְּרִי

שמישהו יזכיר לי את שמי
למה בוקר שוטף אותי
להתקיים

אחרי המלחמה
נתקע בשופר תרועת ניצחון
שברי זיכרון.

עֵינַיִךְ נְגוֹהוֹת
הִסְתַּכְּלִי יָשָׁר
לֹא לְהִתְלַכְסֵן, לֹא לְהִסְתּוֹבֵב.

לוֹמֶדֶת לִנְשֹׁם מֵחָדָשׁ
מְאַשֶּׁרֶת לַחַמְצָן לְהִכָּנֵס
לְהִתְרַוֵּחַ, לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל חֶלְקֵי הָרֵאָה
הָרְאִיָּה

פיוט חדש בהשראת הפיוט 'עננו' לשמירה על חיילות וחיילי צה"ל

האויב הזה –
שכופה עליי לשנוא,
שאונס אותי לנהוג באלימות,
לא ירמוס בי

בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי מְחַבֶּקֶת אוֹתְךָ, לוֹחֵם שֶׁלִּי,
אַתָּה מַתְאִים בְּדִיּוּק לַחִבּוּק שֶׁלִּי.

וְאַתְּ מַרְגִּישָׁה אֶת הַבַּיִת הָרֵיק
לֹא רַק בַּגּוּף,
אֶלָּא גַּם בַּנְּשָׁמָה.

קחי את בתך, את יחידתך, אשר אהבת

השנה
חיכינו לראות אם המלך יגיע.
השנה השדה
הפך לנהר של דם.