טקסי צער ונחמה
ישראלים לימי מלחמה

יֵשׁ לֶאֱסֹף שְׂמָחוֹת כְּמוֹ מַפִּיוֹת יַלְדוּת לְהניחָן עַל רַף שֻׁלְחָן

עַל הנִסִּים שֶׁיֵּשׁ בָּאֹמֶץ לַעֲמֹד מוּל רֹעַ וְאָבְדָן,
עַל נִפְלָאוֹת שֶׁל גְּבוּרָה הַבּוֹחֶרֶת בַּחַיִּים וְנֶאֱבֶקֶת לְמַעַן הַטּוֹב

אני רוצה לחיות. לחיות הרבה. לחיות חיי אדם אשר מותר לו לנשום.
לחיות באור, באורם של ימיי העתידים לבוא.

וְאַף עַל פִּי כֵן הַחַיִּים, וְאַף עַל פִּי כֵן אַהֲבָה
רָאֹה עוֹד נִרְאֶה אֶת שַׁעַר הַלֵּב
נִפְקָח אֶל עוֹלָם שֶׁל תִּקְוָה

לא נגזים אם נאמר שהעם היהודי שרד באמצעות התקווה.

וְזֶה בְּחִינַת פּוּרִים, כִּי עִקַּר הוּא הַשָּׁלוֹם… מָרְדְּכַי הוּא מֹר דְּרוֹר שֶׁמּוֹצִיא לְחֵרוּת וְשָׁלוֹם וּמַמְתִּיק כָּל מִינֵי מְרִירוּת שֶׁבָּעוֹלָם

וּפְדוּיֵי ה' יְשׁוּבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל-רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּן וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה