טקסי צער ונחמה
ישראלים לימי מלחמה

וְכָל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח…
וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ וּלְבִתְּךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם, בַּעֲבוּר מַנְהִיגוּתָן שֶׁל מִרְיָם וּבַת פַּרְעֹה…

בפסח אנו מצוּוים לראות את עצמנו – כל דור ודור – כמי שיצאו ממצרים.

בליל הסדר אנחנו מקבלים על עצמנו את העובדה שסיפור יציאת מצרים לא נגמר. שהוא ממשיך להיכתב כאן בימינו.

סָבִי שָׁתַק אֶת כָּל הַזְּוָעוֹת שֶׁנֶּחֶרְטוּ בְּגוּפוֹרַק מִסְפָּר דָּהוּי עַל אַמַּת יָד שְׂמֹאלנִשְׁאַר כְּצוֹפֵן לֹא מְפֻעְנָח שֶׁל עֲבָרוֹ"בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי'" מִלְּמַל בַּעֲרֹב יָמָיו

הלילה הזה לא כולנו מסובין, אך המסובין – יסובו כאילו היה השולחן חסר אחד או אחת מבניהם או בנותיהם, וליבנו ריק.

אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִםצוּר יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲל וֹשְׁמַע אֶת נַאֲקָתֵנוּ נַאֲקַת מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם שֶׁל הַחֲטוּפִים וְהַחֲטוּפוֹת הַנְּמַקִּים בְּמִנְהָרוֹת הָאוֹיֵב נַאֲקַת הַהוֹרִים הַשַּׁכּוּלִים הַמְבַקְשִׁים לִלְמֹד לְהַפְרִיד אֶת הַזִּכָּרוֹן מֵהַכְּאֵב

במשך אלפי שנים יהודים מורישים לדורות אחריהם את היכולת לספר סיפור, לא סיפור מנותק, אלא סיפור בהתהוות.השנה התחושה שאנחנו טווים את החולייה הבאה בסיפור היהודי

כוס החירות נישא ליציאת ישראל משעבוד לחירות, מגולה לגאולה.
לחירות שהיא עצמאות לכל אחד ואחת, בכל מקום ובכל זמן, לחיים ולישועה.

הרי אני בן 22 שנה ולא זכיתי לומר יציאת מצרים בלילות, עד שבא יום ענן וערפל והעבירני מן היום ללילה ומן הלילה ליום זה ארבעה ירחים ואף יותר.

ההגדה של פסח מלמדת אותנו את החשיבות הגדולה ביכולת להגיד- 'תודה'. .. אבל לעיתים על מנת לראות את הטוב יש להרים את המבט ולהביט אל עבר האופק.

מה השתנה היא שאלה לא לגטימית השנה. כי הכל הכל השתנה,

הסיפור היהודי כולו מושתת על החובה לזכור. זיכרון חי. זיכרון מחייב. ..מה ינבט מתוך אסון אוקטובר? … האופן שבו נעצב את זיכרון הימים הללו הוא שיכתיב למה נהפוך להיות.

"כָּל שֶׁלּא אָמַר שְׁלשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח, לא יָצָא יְדֵי חובָתו, וְאֵלוּ הֵן: פֶּסַח, מַצָה, וּמָרור".
מהם שלושת הדברים שיש להזכיר בשנה זו?

"הילדים חזרו". זה כל מה שאפשר היה למלמל.המשפחה שלנו מאוד ורבלית בדרך כלל, אבל בימים הארוכים של שבי הילדים בעזה, הכל הצטמצם למילים בודדות: "הם יחזרו".

המנה הראשונה' בסעודת ליל הסדר היא כריך של מצה, מרור וחרוסת ( מנהג ה'כורך'). החיבור הזה משקף עבורי את חווית המלחמה…

השנה נפתח את בכוס החמישית הכוס שמוקדשת בדרך כלל לאליהו הנביא, השנה נמזוג עם כוס זו עוד 59 כוסות..

ְאוּלַי הַלַּיְלָה הַזֶּה
שֶׁבָּא אֵלֵינוּ שָׁלוּב
בְּאָבִיב חַי לְהַכְאִיב
מְבַקֵּשׁ מֵאִתָּנוּ לְהִפָּקַח
מתוֹךְ הַפְּקַעַת הַסְּבוּכָה
הָעוֹטֶפֶת אוֹתָנוּ כְּתַכְרִיכִים

הכוס הראשונה מסמלת את התקווה, שבתוך כאב המסע נזכה לבנות עתיד של שלום לילדינו במדינה האהובה שלנו, ולהגיע לארץ המובטחת

הַיּוֹם אֲנִי כְּמִרְיָם מִתְיַצֶּבֶת.לֹא מַרְכִּינָה רֹאשׁ לֹא מִתְנַצֶּלֶת לֹא נִכְנַעַת לָרַעַד הַבָּא בַּחֲדָרִיםכי לֵיל שִׁמּוּרִים הוּא כִּי קָרֵב יוֹם.

ַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ (שמות ב, ד)
וַתֵּתַצַּב מלשון עֶצֶב – כי עֵת שבר גדול הייתה. וגם התייצבה – שמעה לצו לבה

נוֹשֶׁמֶת אֻמָּה בְּקֶצֶב,יָם יַבָּשָׁה, הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה הַדֹּפֶק אוֹמֵר 240 אוֹ 134 פְּעִימוֹת בְּדַקָּה
אֲנִי בְּחָצִי יַם סוּף,נִשְׁמָתִי חֲרֵבָהאָחוֹר אֵין חֲזֹר, יָם יַבָּשָׁה

בחג הפסח יצא עם ישראל מ"מאפלה לאור גדול ומשעבוד לגאולה". גם אני ורבים כמוני, מיישובי העוטף, משדרות, מאופקים ועוד, … הרגשנו השנה כמי שיצאו מעבדות לחרות, מאפלה גדולה אל האור.

"נפש" נאמר בלשון יחיד, לרמוז שהיו מלוכדים כאיש אחד בלב אחד. מכך רואים אנו שאחד התנאים לגאולה הוא אחדות ישראל

המצווה הגדולה של ליל הסדר היא לספר ביציאת מצרים, "והגדת לבנך". מה השנה נספר לילדינו בשולחן הסדר? נספר להם על גבורת הרוח של העם הזה

יָתֵר פֶּסַח תשפ"ד עַל פֶּסַח דּוֹרוֹת, שֶׁאָנוּ מְשַׁוְּעִין בּוֹ בְּשָׁלֹשׁ דְּרָכִים, וְאֵלּוּ הֵן: זְעָקָה, שְׁתִיקָה וְנִגּוּן.

אִם הָיִיתִי יָכוֹל לַחֲצוֹת אֶת הַיָּם
בְּלִי נֵס שֶׁיִּקְרַע אוֹתוֹ לִשְׁנַיִם
בְּלִי שֶׁאֶצְטָרֵךְ לָלֶכֶת עַל הַמַּיִם..

אכילת קורבן הפסח בזריזות שִחזרה את גרעין הסיפור שאותו אנו מנסים לספר בליל הסדר על היציאה בחיפזון ממצרים, ועל הרגע שבו התחברנו והפכנו לעם…

מָה הַהַגָּדָה הַזֹּאת לָכֶם?
נוֹטְלִים, לוֹקְחִים, חוֹתְכִים, מְגַלִּים, מְסִירִים, מַחֲזִירִים, מַרְאִים, אוֹחֲזִים ו-
שׁוֹתִים – שָׁרִים – שׁוֹתִים – שָׂרִים

נכרוך סביב הגביעים או המפיות סרט צהוב, לציון הציפייה של כולנו לשובם של החטופות, החטופים והנעדרים. נוסיף לקערת הסדר לימון, זכר לאירועי שבעה באוקטובר…

הא לחמא עניא.
זה לחם העוני
שחירותנו מעלה לרמת קדושה.
דאכלו אבהתנא…
אבל מה עם אחינו?
מה הם אוכלים עכשיו?

כבר שנה וחצי הרבה השתנה, ואנחנו עדיין מחכים שכל אחינו יצאו לחירות.
בליל סדר זה, נציע להוסיף ארבע קושיות, שיחברו בין ההגדה לזמן הזה

רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אַתָּה שָׁלוֹם, וְשִׁמְךָ שָׁלוֹם וְכָל אֲשֶׁר לְךָ שָׁלוֹם. יְהִי רָצוֹן שֶׁתְּלַמְּדֵנוּ לָלֶכֶת בּדְרָכֶיךָ וְלִרְאוֹת גַּם מֵרָחוֹק אֶת שְׁלוֹמֶךָ.

הַלַּיְלָה הַזֶּה נִשְׁתַּנָּה, חֶצְיוֹ חָשׁוּךְ חֶצְיוֹ מוּאָר
גַּם אֲנַחְנוּ חֲצוּיִים בַּלַּיְלָה הַזֶּה – אֵינֶנּוּ אוֹתוֹ הַדָּבָר
בֵּין יוֹשְׁבִין וּבֵין מִסֻּבִּין – אֵין לָנוּ מָנוֹחַ
בֵּין בּוֹכִין וּבֵין צוֹחֲקִין – מְחַפְּשִׂים נֶחָמָה וְכֹחַ

קדש – קדשו את הזמן לעשות דברים שמסבים לך אושר.
רחץ – קחו נשימות עמוקות ושחררו את המתח מהגוף.

אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת:
בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי – אֶת ה' זָכָרְתִּי וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי (יונה ב):
אָנָּא הַעֲנֵק לִי וְלִקְרוֹבַי בְּרִיאוּת הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ,

רבים שואלים אותי איך יכול להיות שאני רוצה לחזור? ואני עונה איך אפשר שלא?

תמיד אהבתי את המשמעות של פסח כ"חג האביב". חג המציין את מעגלי הטבע והחקלאות. חג של צמיחה והתחדשות המבשר את תחילת הקיץ, העונה האהובה עליי.

בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת
חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת דּוֹרוֹ

לחגוג את ליל הסדר השנה, זה כמו לנסות למזוג יין לתוך כוס שבורה…