לראות בשמחתה

מִי שֶׁבֵּרַךְ אִמּוֹתֵינוּ שָׂרָה וְרִבְקָה, רָחֵל וְלֵאָה וּמִרְיָם הַנְּבִיאָה וּדְבוֹרָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת וַאֲבִיגַיִּל וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַּת אֲבִיחַיִּל, הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַיַּלְדָּה הַנְּעִימָה הַזֹּאת,
וְיִקָּרֵא שְׁמָהּ: ____________________
בְּמַזָּל טוֹב וּבִשְׁעַת בְּרָכָה, וִיגַדְּלוּה בִּבְרִיאוּת, שָׁלוֹם וּמְנוּחָה, וִיְזַכֶּה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּה [לִרְאוֹת בִּצְמִיחָתָהּ וּבְלִמּוּדֶיהָּ, בְּגִילוּיֶיהָּ וּבְחִדּוּשֶׁיהָּ], בְּשִׂמְחָתָהּ וּבְחוּפָּתָהּ, בְּבָנִים וּבְבָנוֹת, עוֹשֶׁר וְכָבוֹד. עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה, דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ, וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן.

מתוך זבד הבת, נוסח עדות המזרח