סַפֵּר אוֹתוֹ

יא חסאן חססנלו,
פי צ'אר קבלייה,
נהאר חסנת ולדי
ימותו לעדה מייא.

(תרגום)
סַפֵּר! סַפֵּר אוֹתוֹ,
בְּחֶדֶר מַעֲרָבִי,
בְּיוֹם תִּסְפֹּרֶת בְּנִי,
יָמוּת אוֹיְבִי (מִקִּנְאָה)

אשעלו קנדילו
וכתתרולו אלזית,
יא דאכל חסאנו,
ערוצתו פלבית,
ובוה עלא ראצו,
יכסילו הטלית.

(תרגום)
הַדְלִיקוּ לוֹ נֵר,
וְהוֹסִיפוּ לוֹ שֶׁמֶן זַיִת,
הַסַּפָּר, בּוֹאָה נָא,
גַּם כַּלָּתוֹ בַּבַּיִת
וְאָבִיו עַל רֹאשׁוֹ,
אֶת הַטַּלִּית מַלְבִּישׁוֹ.

יאללה יא סידי,
וחדיתו עמרת,
יעווד אללה לאמו,
עלא קד מא צברת.

(תרגום)
אָנָּא אֵלִי,
תּוֹרָתוֹ רָבְתָה,
יִגְמֹל ה' לְאִמּוֹ,
כְּפִי מַה שֶּׁצָּפְתָה.

יאללה יא סידי,
חדיתו תעללאת,
יעווד אללה לאמו,
עלא קד מא אסתננאת

(תרגום)
אָנָּא אֵלִי,
תּוֹרָתוֹ עָלְתָה,
יִגְמֹל ה' לְאִמּוֹ,
כְּפִי מַה שֶּׁחִכְּתָה.

בשבת בבוקר לבש חתן הבר-מצווה בלוב את בגדיו הלבנים לבד, ואילו קרובי המשפחהנתכבדו להלבישו בחליפה, בכובע, בגרביים ונעליים.
האב או הסב – היו עוטפים את החתן בטלית עוד בהיותו בבית. האם היתה יוצקת מים על ידיו של בנה מתוך כד, ובמעמד זה היה הבן מבקש את סליחת ההורים, על כל מה שהקניט והרגיז, ועל כל התעלולים שעשה. 
אולי לא מוסר השכל על העבר יש בכך, אלא לקח לקראת העתיד, שמכאן ואילך יהא הבן זהיר יותר במצות כבוד אב ואם.

מתוך: עליזה לביא (עורכת) תפילת נשים – פסיפס נשי של תפילות וסיפורים, הוצאת ידיעות אחרונות, עמ' 60
להכרות עם תפילות נשים נוספות לחצו כאן