תבורכי ילדתי

תְּפִלָּה יֵשׁ לִי, יַלְדָּתִי,
שֶׁתֵּלְכִי וְתָבוֹאִי בְּשָׁלוֹם וּבְבִטְחָה אֶל כָּל מְחוֹזוֹת חֶפְצֵךְ,
וְשֶׁקֶט תִּמְצְאִי בְּכָל שֶׁתֵּלֵךְ נַפְשֵׁךְ,
וְחֵן וְחֶסֶד וְרַחֲמִים.
תְּבֹרְכִי, יַלְדָּתִי,
עַל הַבְּרָכָה שֶׁהֶעֱנַקְתְּ לִי לִהְיוֹת לָךְ לְאֵם,
עַל חֶבְלֵי לֵדָתֵךְ וְעַל חַבְלֵי הַקֶּשֶׁר הַבִּלְתִּי נִתָּקִים שֶׁל הֱיוֹתֵךְ,
עַל רֹךְ יַנְקוּתֵךְ, עַל חֶרְדַת גְּדִילָתֵךְ,
עַל אֹשֶׁר שִׂמְחָתֵךְ, עַל צַעַר הָעוֹלָם שֶׁל דִּמְעָתֵךְ
וְעַל קְצוֹת נִימֵי נַפְשִׁי הַזּוֹרְמִים עִם חִיּוּכֵךְ.
גָּדַלְנוּ בְּיַחַד, אַתְּ לִהְיוֹת בַּת וַאֲנִי לִהְיוֹת (עוֹד פַּעַם) אֵם.
גִּלִּינוּ אֶת הַהִפּוּךְ, אֶת הַהִלּוּךְ וְאֶת קֶסֶם הַחיוּך
אֶת הַחֶדְוָה, אֶת רִגְעֵי הַסְּעָרָה וְהַשַּׁלְוָה, אֶת צְמִיחַת הָאַהֲבָה.
אֶת שְׂפַת הַסִּימָנִים הָרִאשׁוֹנָה וְאֶת לְשׁוֹנוֹת הַהֲבָנָה הָרְחָבָה.
אֶת הַקֶּסֶם הַבִּלְתִּי מְפֻעְנָח שֶׁל קֶשֶׁר אִמָּא-יַלְדָּה וְאֶת עָצְמָתָהּ שֶׁל הַקִּרְבָה.
יֵשׁ לִי תְּפִלָּה,
שֶׁתֵּלְכִי לָךְ וְתִפְרְחִי לָךְ, עִם הָרוּחוֹת הַטּוֹבוֹת הַמַּסִּיעוֹת אֶת הַזְּמַן.
דַּלְּגִי אִתָּן עַל הַשְּׁלוּלִיּוֹת שֶׁבַּדֶּרֶךְ
וְחַיְּכִי אִתָּן בִּקְצוֹת הַקֶּשֶׁת שֶׁבֵּין כּוֹכָב לֶעָנָן.
גִּדְלִי עִם גֶּשֶׁם הַתִּקְווֹת, וְרוּצִי לְךָ בֵּין טִפּוֹת הַחֲלוֹמוֹת שֶׁבַּגַּן.
גַּלִּי אֶת הַמֶּרְחָב הַגָּדוֹל שֶׁעוֹד מְחַכֶּה לָךְ, אֶת מֶרְחַקֵּי הָאוֹר שֶׁמֵּעֵבֶר לְכָאן.
צְאִי יַלְדָּתִי אֶל מִצְווֹת בַּגְרוּתֵךְ, צְאִי לְמַסָּעֵךְ הַבָּטוּחַ, אֶל שַׁעֲרוֹ הַפָּתוּחַ שֶׁל אֲדוֹן עוֹלָם.
הֲיִי אֲשֶׁר תִּהְיִי יַלְדָּתִי,
וּבַאֲשֶׁר אֶהֱיֶה אֲנִי – תָּמִיד גַּם אַתְּ תִּהְיִי אִתִּי.

מתוך הספר: ימי אדם, בעריכת: רונן אחיטוב, ביני תלמי, אילת לין ושי זרחי, צוות חגים של 'המדרשה באורנים', הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד.