שני שמות

לאדם שני שמות: שם משפחתו [הנקרא על] שם אביו, ושמו הפרטי.
כַּנושא של שם משפחתו משתייך האדם לעבר, משתייך למשפחתו. כל מה שקושר את האדם בלידתו, כל הירושה הטבעית שניתנה לו, והוא איננו יכול להשתחרר ממנה, כל זה מתרכז בשם המשפחה […].
אבל יש לאדם גם שם פרטי, והשם הפרטי הזה מצהיר שהאדם הזה הוא אדם עצמאי, שהוא איננו כבול על ידי חוקי העבר או על ידי ירושתו, אלא שיש לו הווה ויש לו עתיד […].
[מחד גיסא] שם משפחתו מזכיר לו לאדם שהוא איננו יכול להיות בן אדם אם הוא מסרב להיות בן המשפחה, בעל היסטוריה; ומאידך גיסא, שמו הפרטי מזכיר לו לאדם את הפרטיות שלו, את התקווה הקשורה בו.