שֶּׁקּוֹנֶה הוּא לְעַצְמוֹ

שירה:
מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב.
נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה.
סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ.
תהילים לד יג-טו

מנחה:
שְׁלוֹשָׁה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ לָאָדָם:
אֶחָד מַה שֶּׁקּוֹרְאִים לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ,
וְאֶחָד מַה שֶּקּוֹרְאִין לוֹ בְּנֵי אָדָם,
וְאֶחָד מַה שֶּׁקּוֹנֶה הוּא לְעַצְמוֹ.
טוֹב מִכֻּלָּן מַה שֶּׁקּוֹנֶה הוּא לְעַצְמוֹ.
תנחומא, ויקהל, א

הנער.ה קורא.ה את הדרשה או מציג.ה לפני המסובים תחום התעניינות או כישרון מיוחד.

מנחה:
שְׁתֵּי לֵדוֹת לוֹ לָאָדָם:
אַחַת בְּעַל כָּרְחוֹ וְאַחַת מִדַּעְתּוֹ;
אַחַת עַל יְדֵי אֲחֵרִים וְאַחַת עַל יְדֵי עַצְמוֹ;
רִאשׁוֹנָה – לָקְתָה בְּחֶבְלֵי לֵדָה,
שְׁנִיָּה – נִתְבָּרְכָה בְּחֶבְלֵי יְצִירָה;
רִאשׁוֹנָה – מְאֹרָע לִשְׁעָתָהּ,
שְׁנִיָּה – נִמְשֶׁכֶת כָּל יְמֵי חַיָּיו שֶׁל אָדָם;
רִאשׁוֹנָה – עִקָּרָהּ לֵדַת הַגּוּף,
שְׁנִיָּה – כֻּלָּהּ לֵדַת נְשָׁמָה;
רִאשׁוֹנָה – יְצִיאָתוֹ מִבֶּטֶן אִמּוֹ לַאֲוִיר הָעוֹלָם,
שְׁנִיָּה – הִתְגַּלּוּת מַהוּתוֹ, זֶהוּתוֹ, עַצְמוֹ.
אלימלך בר-שאול, מתוך "מצווה ולב"

מתוך הספר: ימי אדם, בעריכת: רונן אחיטוב, ביני תלמי, אילת לין ושי זרחי, צוות חגים של 'המדרשה באורנים', הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד.