בֵּן לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל

המנחה:
וְכָל מִי שֶׁזּוֹכֶה לְי"ג שָׁנָה וַאֵילך וְלוֹמֵד תּוֹרָה, נִקְרָא בֵּן  (בת) לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל.
ספר הזוהר, משפטים, ילקוט חדש, נ

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה,
וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּדַאי הוּא לוֹ, נִקְרָא רֵעַ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַמָּקוֹם, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַבְּרִיּוֹת…
משנה, אבות ו, א

ההורים:
אָמַר רַבִּי מֵאִיר: בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַר סִינַי לְקַבֵּל הַתּוֹרָה, אָמַר לָהֶם הקב"ה: בְּוַדַּאי אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם אֶת הַתּוֹרָה, אֶלָּא הָבִיאוּ לִי עֲרֵבִים טוֹבִים שֶׁתִּשְׁמְרוּהָ וַאֲנִי נוֹתְנָהּ לָכֶם. […]
אָמְרוּ: הָרֵי בָּנֵינוּ עוֹרְבִים אוֹתָנוּ.
אָמַר הקב"ה: אֵלּוּ וַדַּאי עֲרֵבִים טוֹבִים! עַל יְדֵיהֶם אֶתְנֶנָהּ לָכֶם.
שיר השירים רבה א, כג

הסבא/סבתא:
כָּל הַשּׁוֹמֵעַ פָּרָשָׁה מִבֶּן בְּנוֹ, כְּאִלּוּ הוּא שׁוֹמְעָהּ מֵהַר סִינַי, שֶׁנֶּאֱמַר: "… וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ. יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב …" (דברים ד, ט-י).
תלמוד ירושלמי, קידושין יט, ב

המנחה:
אֲנִי מַזְמִינ.ה אֶת [שם הנער.ה] לְהַשְׁמִיעַ אֶת הַדְּרָשָׁה,
וּמַעֲנִיק לְך בַּזֶּה סֵפֶר תנ"ך.

הנער.ה קורא.ת  דרשה קצרה על פסוקים מפרשת השבוע הקרובים ללבו/ללבה.
אם לא מקיימים קריאה בתורה – ממטירים סוכריות על הנער.ה

שירה:
וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ.
וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ.
וְיַחֵד לְבָבֵנוּ
לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ.
לְמַעַן לֹא נֵבוֹשׁ וְלֹא נִכָּלֵם
וְלֹא נִכָּשֵׁל לְעוֹלָם וָעֶד.
מתוך סידור התפילה

מתוך הספר: ימי אדם, בעריכת: רונן אחיטוב, ביני תלמי, אילת לין ושי זרחי, צוות חגים של 'המדרשה באורנים', הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד.