אוֹדֶה לָאֵל

אוֹדֶה לָאֵל כְּלָיוֹת וְרֶחֶם בּוֹחֵן
זִכַּנִי עֲמֹד לְפָנָיו הָכֵן
הֱבִיאַנִי הַלַּיְלָה הַזֶּה לוּ אֶשָּׂא לְפָנָיו חֵן
לֵאמֹר אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי

מֵרֹאשׁ מִקֶּדֶם צִוִּיתַנִי שֶׁבֶת יְצָרָהּ
הוֹשַׁבְתַּנִי עַל מַשְׁבֵּר וְלֹא שַׂמְתַּנִי עֲקָרָה
וַי מִפֻּמִּי לֹא פָּסַק בִּמְהֵרָה
כִּי אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי

בָּרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן עַל רֹב חֲסָדָיו
וְיוֹסֵף אֶל הַנַּעַר הַזֶּה אֶת אֶחָיו
אֲהַלֵּל אֶת ה' כִּי עַל כֵּן יֶשׁ לִי רָב
אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי

יִמָּלֵא פִי תְּהִלָּתֶךָ אֶפְתַּח בְּשִׁירָה
עַל כִּי זִכִּיתָנוּ לְהַכְנִיסוֹ לְתוֹרָה
בְּחֵפֶץ יַעֲסֹק בְּזַכָּה וּבָרָה
אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי

שֶׁבַח וְשִׁירָה לְפָנָיו לַעֲמֹד
כִּי טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד
אוֹתָהּ הִנְחַלְתָּנוּ לֹא נוֹסִיף נְדֹד
זַכֵּנוּ לִרְאוֹת בֶּן יִשַׁי

רֵאשִׁית עֲרִיסָתִי בְּנִי בְּכוֹרִי
בַּנִּזְכָּרוֹת בִּפְתִיל תְּכֵלֶת יִתְגַּבֵּר כַּאֲרִי
שַׂמְּחֵהוּ וּבָרְכֵהוּ יִשְׁעִי וְאוֹרִי
וְזַכֵּנוּ לִרְאוֹת בֶּן יִשַׁי

אוֹת אֱמֶת וְחֶסֶד לָנוּ תִּתֵּן
וְהַחֲיֵה מִשְׁפְּחוֹתֵינוּ וְכָל אֲשֶׁר לָהֶן
בִּזְכוּת אָבוֹת וְאִמָּהוֹת לָנוּ הָגֵן
וְזַכֵּנוּ לִרְאוֹת בֶּן יִשַׁי

לְמַעַנְךָ אֱלֹקֵינוּ פְּדֵה וְהוֹשַׁע
תֵּן בָּנוּ לֵב וְרוּחַ חֲדָשָׁה
כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּהּ קְדוֹשָׁה
וְזַכֵּנוּ לִרְאוֹת בֶּן יִשַׁי.

פיוט לכבוד בר המצווה של בני הבכור, ישי ישעיהו נ"י. תמר מאיר, גבעת שמואל, שבת פרשת שלח, סיוון התשע"ב.

"זהו הפיוט הראשון שכתבתי. הוא נכתב לכבוד בר המצווה של בני הבכור, ואיפשר לי לבטא את מקומי כאם. חסרים לנו טקסטים כאלו בספרי התפילות, אז יצרתי אחד בעצמי. כמו כל הפיוטים שכתבתי לשמחות של ילדיי, משולב בו אקרוסטיכון המילים 'אם בישראל'."

לאתר של המחברת לחצו כאן 
הפיוט פורסם במגזין גלויה