אוֹדְךָ עַל נְעוּרַי הַמְאֻשָּׁרִים

"שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל"
(משלי לא, 30)

אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, הָאֵל הַטּוֹב. אַתָּה דּוֹאֵג לְכָל בְּרוּאֶיךָ. אָב נֶאֱמָן, בְּצֵל כְּנָפְךָ חוֹסִים כָּל יְצוּרֶיךָ.
גַּם לִי קָרָאתָ בִּתְּךָ, גַּם אוֹתִי מְלַוָּה אַהֲבָתְךָ, אַהֲבַת עוֹלָם. בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא מוֹרִיקִים חָלְפוּ עָלַי יְמֵי יַלְדוּתִי, אוֹדְךָ עַל נְעוּרַי הַמְאֻשָּׁרִים,
אוֹדְךָ עַל מַה שֶּׁאֲנִי. נָתַתָּ לִי מִכָּל טוּב, אֵם וְאָב יְקָרִים לְצִדִּי, מַנְחִים אוֹתִי בְּרֹךְ וּבְאַהֲבָה, בְּעֵצָה וּבְעֶזְרָה, מְטַפְּלִים וּמְפַרְנְסִים אוֹתִי, מְעַטְּרִים אֶת חַיַּי בִּשְׂמָחוֹת מְתוּקוֹת וְרַבּוֹת חֵן.

בַּעֲנָוָה, אֵלִי, אֲנִי קְרֵבָה אֵלֶיךָ, פּוֹרֶשֶׂת צְפוּנוֹת לִבִּי וּמוֹדָה לְךָ.
אַתָּה רוֹאֶה לְנַפְשִׁי, כַּסֵּפֶר הַפָּתוּחַ מֻנָּח תּוֹכִי לְפָנֶיךָ. כָּל סַעֲרַת רוּחַ הַמְּנִיעָה אֶת לִבִּי, כָּל נְשִׁימָה, כָּל הֶבֶל-פֶּה הַמַּרְעִיד מֵיתָרִים, כָּל מַחְשָׁבָה הַמַּסְעִירָה אֶת נַפְשִׁי, אֵינָם נִסְתָּרִים מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ. לוּ יִהְיוּ כָּל רִגְשׁוֹתַי, מַחְשְׁבוֹתַי וּמַעֲשַׂי נוֹשְׂאִים חֵן וְחֶסֶד מִלְּפָנֶיךָ, וְתַצִּילֵנִי מִיֵּצֶר הָרַע וְתֵן בְּלִבִּי הַכְנָעָה וַעֲנָוָה.
אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הַנְחֵה אֶת לִבִּי לִבְחֹר בַּדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה וְלֹא לִסְטוֹת מִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר. בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ אֲנִי, הַחֲסֵרָה נִסָּיוֹן, לֹא אֵדַע לְהַבְחִין בֵּין טוֹב וָרַע, חֲנֹן אוֹתִי בְּחָכְמָתְךָ, לַמְּדֵנִי לְהַכִּיר בָּאֱמֶת, לְמַעַן אֶשְׁמֹר עַל צְנִיעוּת וּמִדּוֹת טוֹבוֹת, עַל דְּבָרֶיךָ וּמִצְווֹתֶיךָ אַקְפִּיד בֶּאֱמוּנָה וּבְאַהֲבָה, וּבְנִקְיוֹן כַּפַּיִם וּבַאֲדִיקוּת אֶתְהַלֵּךְ לְפָנֶיךָ.
אַל נָא תִּתֵּן אֶת לִבִּי לְהֶבֶל וּלְרִיק, וְלַהֲנָאוֹת עוֹלָם אַל תִּתֵּן לְעַרְפְּלֵנִי, שֶׁלֹּא אוֹצִיא לַשָּׁוְא אֶת עִתּוֹתַי הַיְקָרוֹת, הָעִתִּים שֶׁעָלַי לְקַיֵּם בָּהֵן אֶת חוֹבוֹתַי. יְהִי רָצוֹן, שֶׁלֹּא אָסוּר בְּשָׁעָה שֶׁל קַלּוּת-דַּעַת מֵאִמְרֵי פִּיךָ, שֶׁכְּבוֹד הַבְּתוּלָה וְהַלֵּב הַזַּךְ יִהְיוּ לִי לַעֲדִי יְקַר עֵרֶךְ.

בָּרְכֵנִי, אֵלִי, בְּבִינָה וּבִתְבוּנָה, בִּבְרִיאוּת גּוּף וָנֶפֶשׁ, בְּלֵב שָׂמֵחַ וּשְׂבַע-רָצוֹן. תֵּן שֶׁלְּעוֹלָם לֹא אָסוּר מִמִּצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם, שֶׁלֹּא אֶפְגַּע וְלֹא אַכְעִיס אֶת הוֹרַי הַיְקָרִים, שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדִי לְשַׂמֵּחַ אוֹתָם בְּמַעֲשַׂי. שִׂים בִּרְכָתְךָ, אֱלֹהַי, עַל יַקִּירַי, שֶׁלְּעוֹלָם אַל יִהְיוּ חֹלִי, צָרָה וַחֲרָדָה מְנָת חֶלְקָם, שֶׁיִּשְּׂאוּ בְּרָכָה בַּעֲמָלָם וּבְמִשְׁאֲלוֹת לִבָּם, וּבְמִשְׁלַח יָדָם וּבְעִסּוּקָם יִשְּׂאוּ פֵּרוֹת לָרֹב. בָּרֵךְ אוֹתָם, אֵלִי, בַּאֲרִיכוּת יָמִים, שֶׁבְּכֹחַ וּבִבְרִיאוּת הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ יִשְׂמְחוּ בְּחַיֵּיהֶם, אָמֵן.

מתוך: עליזה לביא (עורכת) תפילת נשים – פסיפס נשי של תפילות וסיפורים, הוצאת ידיעות אחרונות, עמ' 60
להכרות עם תפילות נשים נוספות לחצו כאן