אֶל-הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי

"אֶל-הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי וַיִּתֵּן ה' לִי אֶת-שְׁאֵלָתִי אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵעִמּוֹ: וְגַם אָנֹכִי הִשְׁאִלְתִּהוּ לְה' כָּל-הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה הוּא שָׁאוּל לְה'…"
(שמואל א א, 27-28)

תּוֹדָה, אֱלֹהַי, שֶׁנָּתַתָּ לִי לָחֹג אֶת הַיּוֹם הַזֶּה! יוֹם הוֹדָיָה לְךָ, יוֹם חַג וְשִׂמְחָה לִי!
אֵלִי הַטּוֹב, נָתַתָּ לִי אֶת הַכָּבוֹד לְחַנֵּךְ וּלְהַנְחוֹת אֶת הַנַּעַר הַזֶּה בְּאַהֲבַת-אֵם, בְּרֹךְ וּבְעֶדְנָה; לִדְאֹג לְכָל מַחְסוֹרוֹ וּלְהָכִין אוֹתוֹ לַיּוֹם הֶחָשׁוּב וְהַגָּדוֹל, יוֹם שבּוֹ יָבוֹא בִּקְהָלְךָ וּבִקְהַל מַאֲמִינֶיךָ, יִהְיֶה לְבֵן לְעַמְּךָ, לְבֶן בְּרִיתְךָ הַמְקַיֵּם אֶת מִצְווֹתֶיךָ
הִלְכוֹתֶיךָ. הַשֶּׁבַח וְהַהַלֵּל וְהַהוֹדָיָה עַל חַסְדְּךָ וְטוּבְךָ.

אַל תַּחְסִיר מִיַּלְדִּי אֶת חַסְדְּךָ וְאֶת רַחֲמֶיךָ, וְתֵן שֶׁשִּׂמְחַת תּוֹרָתְךָ, שֶׁבְּעֹל מִצְווֹתֶיהָ הוּא בָּא הַיּוֹם, תְּמַלֵּא תָּמִיד אֶת כָּל יֵשׁוּתוֹ. תֵּן שֶׁנַּפְשׁוֹ תּוּאַר בְּאוֹר הָאֱמֶת, עוֹרֵר אֶת לִבּוֹ לְנֹכַח כָּל דָּבָר נַעֲלֶה וְאַדִּיר, וְתֵן שֶׁרוּחוֹ תִּהְיֶה אֵיתָנָה וְאַמִּיצָה, נְכוֹנָה לְמַאֲבָק וּלְנִצָּחוֹן עַל הַסַּכָּנוֹת וְהַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁנָּכוֹנוּ לוֹ בְּחַיָּיו, וּלְמַאֲבָק בַּחֵטְא וּבְכֹחָם שֶׁל הַתַּאֲווֹת וְהַפִּתּוּיִים. קוֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, תֵּן שֶׁלְּעוֹלָם וָעֶד יִהְיֶה שִׁמְךָ נֵר לְרַגְלָיו וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּנַפְשְׁךָ וְכָל קִנְיָנוֹ – לְךָ יִהְיֶה.
תֵּן שֶׁהַיֶּלֶד יִגְדַּל לְבִרְכַּת עַמּוֹ וְאַרְצוֹ, לְתִפְאֶרֶת אֱמוּנָתוֹ, לְמַעֲשִׂים טוֹבִים וּלְטוֹבַת הַכְּלָל.
אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הַאֲזִינָה לִתְפִלַּת לֵב אֵם.

יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּגְדַּל וְיִתְעַצֵּם כֹּחוֹ, שֶׁתַּבְשִׁיל בִּינָתוֹ, שֶׁתּוֹכוֹ וּבָרוֹ לָעַד יִתְפַּתְּחוּ בִּמְלוֹאָם. שָׁמְרֵנוּ, אֱלֹהַי, וּנְצֹר אֶת טֹהַר מִדּוֹתָיו, אֶת נִקְיוֹן נַפְשׁוֹ, אֶת שַׁלְוַת לִבּוֹ וְאֶת אָפְיוֹ שֶׁל יַלְדִּי, שֶׁבְּשָׁעָה זוֹ מְמַלְּאִים אֶת הֲוָיָתוֹ הָרַכָּה וְהַצְּעִירָה. מִי יִתֵּן שֶׁכָּל יְמֵי חַיָּיו יִהְיֶה לְךָ לְפֶה, שֶׁמִּפִּיו לֹא תִּמְנַע דָּבָר, שֶׁתּוֹלִיכֵנוּ עַל נְאוֹת דֶּשֶׁא וְעַל מְקוֹרוֹת מַיִם חַיִּים.
וְלִי, אֵלִי, תֵּן אֶת הָאֹשֶׁר לִשְׁמֹר עַל יַלְדִּי עוֹד שָׁנִים רַבּוֹת, בְּאַהֲבַת-אֵם מְבֹרֶכֶת וּשְׂבֵעַת-רָצוֹן,
שֶׁיִּהְיֶה לִי בְּנִי מָקוֹר שֶׁל שִׂמְחָה. אָמֵן.

מתוך: עליזה לביא (עורכת) תפילת נשים – פסיפס נשי של תפילות וסיפורים, הוצאת ידיעות אחרונות, עמ' 122
להכרות עם תפילות נשים נוספות לחצו כאן